היום כבר אין ספק – הגוף והנפש מחוברים באופן עמוק. תסמינים פיזיים רבים הם ביטוי רגשי, ולעיתים אנחנו מנסים לטפל בגוף, אבל שוכחים להקשיב למה שהוא מספר לנו.
בגישה ההוליסטית, אנו בוחנים את האדם לא רק דרך הכאב הפיזי או הסימפטום, אלא דרך הסיפור האישי שלו, ההקשרים הרגשיים, והמבנה המשפחתי שבו גדל. לפעמים כאב ראש כרוני, בעיות עיכול או עייפות מתמשכת – הם הדרך של הגוף "לצעוק" את מה שהלב עוד לא אמר.
הטיפול ההומאופתי בגישה משפחתית מאפשר התבוננות רחבה יותר. הוא מחפש לא רק את התרופה שתאזן, אלא גם את המסר שהנפש מנסה להעביר דרך הגוף. מתוך ההקשבה הזו נפתחת אפשרות אמיתית לריפוי – לא רק הקלה רגעית, אלא שינוי עמוק ומתמשך שמתחיל מבפנים.
כי כשאנחנו רואים את התמונה השלמה – הריפוי כבר מתחיל.
כתיבת תגובה